בשבוע שעבר צפיתי בסרט הצרפתי "יום החצאית"בבימויו של ז'אן פול ליליינפלד ובכיכובה של איזבל אדג'אני. הסרט מביא את סיפורה של מורה בתיכון ציבורי בפרבר פריזאי, שלומדים בו בעיקר בני מהגרים ממשפחות עניות. שגרת היום כוללת אלימות, עלבונות ומאבק בתלמידים חסרי מוטיבציה. המורה מאבדת שליטה והעלילה מסתבכת. אני ממליצה לאנשי חינוך לצפות בסרט זה. כשיצאתי מבית הקולנוע לא הרגשתי תחושה של נחמה פורתא על כך שגם בארצות אחרות גואה האלימות בחברה ובבתי הספר הציבוריים. נזכרתי שוב ושוב בידיעות המתפרסמות בתקשורת שלנו בשנים האחרונות, באופן כמעט יומיומי, על התעללויות מיניות של בני נוער בילדות ובנערות צעירות, על מקרים קשים של אלימות פיזית, אלימות רכוש וונדליזם מכל סוג ועניין. כל יום אנו עדים לאירועים מסמרי שיער חדשים, העולים על כל דמיון. מצב זה מעלה שוב ושוב את השאלה הנצחית – מי אשם במצב הנוראי הזה? האם ניתן לצמצמם תופעות מזוויעות אלה? איך קורה שאף אחד לא שם לב לאיתותי מצוקה מקדימים של הנערות המנוצלות מינית ומושפלות באופן כה מחריד? האם … להמשך להמשך
תגים: רפורמה