על מה תרצו לקרוא היום?

מעורבות הורים במסגרות החינוך – עד כמה, כיצד ואיך מתמודדים עם זה?

אחת המטרות העיקריות של עידוד התערבותם של הורים בנעשה בבית הספר היא לסייע להורים להגביר את מעורבותם בלימודיהם של ילדיהם. אולם למרות שהדבר נראה כפעילות חשובה והכרחית מעורבות ההורים עשויה להשפיע על ילדים מסוימים יותר משהיא עשויה להשפיע על אחרים ולעיתים עלולה להיות לא יעילה ואף מזיקה. לכן למרות שמדובר במשהו מקובל ונהוג נשאלת השאלה מדוע בכלל מוטלת על ההורים החובה להיות מעורבים בלימודים של ילדיהם?

 

המטרה המרכזית של מעורבות ההורים היא לגשר על הפער בין הבית ובין בית הספר. הגישה החינוכית המעודדת את מעורבות ההורים בחינוך ילדיהם מתבססת על מחקר עשיר הטוען כי מעורבות כזאת מיטיבה עם הילדים. אולם יש חשיבות להבחנה בין מעורבות בית ספרית למעורבות בבית מכיוון שהן מגלמות דרכים שונות שבהן הורים הופכים למעורבים בחינוך ילדיהם, ויש להן השפעות שונות על הילדים.

מעורבות בבית הספר דורשת מן ההורים להיות בקשר ממשי עם צוות בית הספר. להגיע לאספות כלליות, לקיים שיחות עם מורים, להשתתף באירועים של בית הספר או להתנדב בו. זו יכולה להיות גם מעורבות עמוקה יותר כמו חברות בוועד המנהל של בית הספר. מעורבות הורים בבית יכולה להיות קשורה ישירות לבית הספר בעזרה בשיעורי בית, בחירת שיעורים, משוב למאמצים לימודיים או ניהול שיחה על נושאים לימודיים. מאפיין אחר של מעורבות הורים בבית הוא העסקת הילדים בפעילויות העשרה חינוכיות כמו: קריאת ספרים, ביקור במוזיאון, בתיאטרון או טיולים באתרים היסטוריים.

חוקרים רבים טוענים שמעורבות הורים בבית ובבית הספר משפרת את הישגי הילדים בלימודים.
 
כאשר ישנם שני מודלים עיקריים: מודל של פיתוח מיומנויות ומודל של פיתוח מוטיבציה. לפי מודלים של פיתוח מיומנויות, מעורבות הורים בחיים האקדמיים של ילדיהם משפרת את הישגיהם בזכות המיומנויות שהיא מעניקה להם – מיומנויות קוגניטיביות כגון יכולת רכישת שפה ומודעות פונולוגית (הגיה), וכן מיומנויות מטא-קוגניטיביות כגון תכנון, ניטור וויסות של תהליך הלמידה.

יש כמה סיבות לכך שמעורבות הורים עשויה להוביל לשיפור מיומנויות הילדים. הראשונה היא כשהורים מעורבים בחיים האקדמיים של ילדיהם הם עשויים לקבל מידע מועיל על הדרך שבה ילדיהם לומדים בבית הספר ועל תוכן לימודיהם; הסיבה השנייה היא שהם יכולים לקבל מידע מדויק על יכולותיהם של הילדים. מידע זה יכול לאפשר להם לעזור לילדיהם ברמה המעודדת פיתוח מיומנויות מרבי. הסיבה השלישית היא שמעורבותם בבית יכולה לתת לילדים הזדמנויות ללמוד מהתנסות ומהדרכה. הסיבה הרביעית היא כאשר המורים תופסים את ההורים כמעורבים הם מגבירים את תשומת לבם לפיתוח מיומנויותיהם של ילדיהם.

 

ישנם שני מודלים של התערבות: האחד הוא מודל של פיתוח מיומנויות והשני הוא מודל של פיתוח המוטיבציה. לפי מחקרים שהסתמכו על המודלים האלה, מעורבות הורים משפרת את הישגי הילדים מכיוון שהיא מעניקה להם מוטיבציה מסוגים שונים ואלה מעודדים את המחויבות וההשתתפות שלהם בבית הספר. כאשר ההורים מעורבים בחיים האקדמיים של ילדיהם, הם מדגישים לפני הילדים את ערכו של בית הספר ומאפשרים לילדים עצמם לתפוס את בית הספר כבעל ערך. עם הזמן, הילדים מפנימים את ערכו של בית הספר, ומחויבותם האקדמית מונעת מכוחות פנימיים כגון: הנאה, חשיבות אישית ולא חיצוניים כגון: הימנעות מבושה, תגמולים. אסטרטגיה כזאת עשויה להעביר לילדים את המסר שגם להם יש שליטה על ביצועיהם בבית הספר.

 

סביר להניח שמעורבות הורים בחינוך ילדיהם משפרת את הישגי הילדים הן באמצעות פיתוח המיומנויות והן באמצעות פיתוח המוטיבציה. יתר על כן, כשההורים עוזרים לילדים לפתח את מיומנויותיהם, ילדים עשויים לצאת נשכרים גם במישור של המוטיבציה. למשל, ילדים יכולים ללמוד מהוריהם אסטרטגיות מועילות בתחום המתמטיקה; אסטרטגיות אלה עשויות לשפר את המיומנויות המתמטיות של הילדים ולהוביל את הילדים לתחושה של כשירות ושליטה בתחום. גם ההפך יכול להיות נכון: מוטיבציה שמתפתחת בעקבות מעורבות ההורים יכולה לסייע לילדים לפתח את מיומנויותיהם. כאשר ההורים מפתחים בילדיהם מוטיבציה פנימית לקריאה, למשל, הילדים עשויים ליהנות מקריאה כל כך עד שיפגינו מאמצים מוגברים בתחום זה וכך ישפרו את מיומנויות הקריאה שלהם.

 

אולם השפעותיה של מעורבות הורית שמתרחשת בבית בפעילויות הקשורות במישרין לבית הספר אינן ברורות כל כך. כמה מחקרים מצאו ראיות מועטות בלבד לקשר בינה ובין התפקוד האקדמי של הילדים, המחקר על מעורבות הורים טבעית בבית הניב תמונה פחות אחידה. מצד אחד, מעורבות הורים בבית שעניינה העשרה אינטלקטואלית של הילדים ושאינה קשורה ישירות לבית הספר ניבאה שיפור בהישגי הילדים. מצד שני, מעורבות הורים בבית שקשורה ישירות לבית הספר איננה תמיד בעלת יתרונות. אי-בהירות זו בנוגע למעורבות ההורים בבית מעוררת דאגה מסוימת מכיוון שזוהי הצורה הנפוצה ביותר של מעורבות הורים. נוסף על כך, הורים המעורבים באופן טבעי בחיים האקדמיים של ילדיהם עשויים להיות מעורבים באופן אחר מהורים ששוכנעו להיות מעורבים.

 

להתערבות ההורים ישנן שתי צורות שונות. אחת של תמיכה באוטונומיה לעומת אחרת המתבססת על פיקוח של ההורים. לפי תאוריה זו, גישה המעודדת אוטונומיה מאפשרת לילדים לחקור את סביבתם, ליזום את התנהגותם ולהשתתף באופן פעיל בפתרון בעיותיהם. התנהגות מפקחת, לעומת זאת, קשורה להפעלת לחץ של ההורים כדי לכוון את הילדים לתוצאות מסוימות באמצעות פקודות, הוראות ומניעת אהבה.

בהקשר של מעורבות הורים בבית הספר, הגישה המעודדת אוטונומיה לעומת פיקוח, עשויה לבוא לידי ביטוי בכמה דרכים. למשל, בעת ביקור בכיתת הילד במהלך אירוע "בית פתוח" בבית הספר, עידוד אוטונומיה פירושו מתן אפשרות לילד להוביל את הביקור, ואילו הורים הנוקטים גישה מפקחת יכוונו את הסיור בעצמם. בבית, הורים המעודדים אוטונומיה עשויים לתמוך בילדיהם בפיתוח לוח זמנים אישי להכנת שיעורי הבית, ואילו הורים מפקחים יעשו זאת עבור הילדים בלי לשמוע את דעתם.

 

מחקרים מוכיחים שכאשר ההורים הופכים למעורבים בחיים האקדמיים של ילדיהם באופן התומך באוטונומיה שלהם ולא באופן מפקח, הישגיהם עולים וזאת משתי סיבות עיקריות: האחת ברוח הרעיון שמעורבות ההורים משפרת את הישגי הילדים באמצעות פיתוח מיומנויות, מעורבות התומכת באוטונומיה היא התנסות עבור הילדים בפתרון עצמאי של בעיות, ועל כן היא עשויה לסייע להם בפיתוח מיומנויותיהם. כאשר מעורבות ההורים היא מהסוג המפקח, הילדים אינם צוברים ניסיון בפתרון הבעיות בעצמם. הסיבה השנייה על-פי המודלים של פיתוח מוטיבציה, כאשר ההורים תומכים באוטונומיה של הילדים, הם מאפשרים להם ליזום ומאפשרים להם לחוש שהם בשליטה ומסוגלים להשפיע על סביבתם.

 

אף על פי שישנו גוף מחקר גדל והולך הטוען כי מעורבות הורים המתמקדת בתהליך משפרת את ביצועי הילדים בבית הספר. עד היום לא היה מחקר שבדק את השפעותיה של מעורבות ממוקדת תהליך לעומת מעורבות ממוקדת אדם, בכל הנוגע לביצועי הילדים בבית הספר. ילדים שקיבלו שבחים ממוקדי תהליך נטו יותר לתפוס את יכולתם כניתנת לחישול, להתעמק בשליטה בחומר יותר מיעדי ביצועים ולייחס את כישלונם למאמץ שהשקיעו ולא ליכולת, לעומת ילדים שקיבלו שבחים ממוקדי אדם שהתמקדו בציונים והערכת אישיות. ילדים שקיבלו שבחים ממוקדי תהליך התמידו במשימה זמן רב יותר, הביעו רגשות חיוביים יותר וביצעו את המשימה טוב יותר גם לנוכח כישלון.

 

הורות היא מאמץ רגשי מיסודו. הערכה זו נכונה בעיקר בנוגע למעורבות הורים בחינוך ילדיהם. בצד החיובי, אחת הסיבות לכך שהורים מסייעים לילדיהם בשיעורי הבית היא רצונם לבסס תחושת חיבור ביניהם. לכן, כאשר ההורים מעורבים בחינוך ילדיהם, רבים מהם מנסים לשמור על רגשות חיוביים ולהפוך את האינטראקציה עם ילדיהם למהנה, אוהבת ותומכת. לדוגמה, הורים עשויים ליהנות משיחה עם מורים בבית הספר או מהתנדבות בכיתה ולא לראות בכך מטרד. מעורבות הורים בבית יכולה להיות תומכת ודואגת במקום עוינת וביקורתית בזמן השיחות שהם עורכים עם ילדיהם על יומם בבית הספר.

כאשר מעורבות ההורים בחיים האקדמיים של ילדיהם מתאפיינת ברגשות חיוביים יותר מברגשות שליליים, היא יכולה לקדם את הישגי הילדים באמצעות פיתוח המיומנויות והמוטיבציה שלהם.

כשההורים מאמינים בפוטנציאל של הילדים, הם מעודדים את מיומנויותיהם בכך שהם הופכים למעורבים באופן שמאתגר את הילדים, למשל, מספקים להם הסברים מתקדמים, בוחרים במשימות קשות, מסייעים להם רק כאשר העבודה קשה.

 

מעורבות הורים עלולה להיות מזיקה לילדים אם היא מתאפיינת בפיקוח, ממוקדת אדם ורגשות שליליים או מלווה באמונות שליליות. חשוב להבין כיצד האיכות של מעורבות ההורים בחיים האקדמיים של הילדים ממתנת את השפעותיה של אותה מעורבות. בבית הספר ישנם אירועים שבהם ההורים מעורבים. בדרך כלל, צוות בית הספר מתכנן את האירועים בבית הספר כך שיסבו הנאה למשפחות. אך גם כאשר האירועים בבית הספר אינם מהנים, ומתמקדים בביצועי הילדים או מפעילים לחץ כלשהו על ההורים כפי שקורה לעתים באספות הורים, ההורים עשויים להפוך למעורבים באופן חיובי מכיוון שצוות בית הספר מדריך אותם בנוגע לאופן שעליהם לעשות זאת. לדוגמה, כאשר ההורים מגלים באסיפת ההורים שילדיהם מתקשים במתמטיקה, המורים יכולים לייעץ להורים כיצד לתמוך בעצמאותם של הילדים כאשר הם מסייעים להם בשיעורי הבית בנושא זה.

 

לעומת זאת, בבית, אף שקל יותר להורים להיות מעורבים בצורה חיובית בפעילויות שאינן קשורות ישירות לבית הספר, מעורבות זו עלולה להיות קשה יותר כשמדובר בפעילויות הקשורות ישירות לבית הספר. התוצאה היא שמעורבות הורים בבית בפעילויות הקשורות ישירות לבית הספר עשויה לעתים להתאפיין בלחץ, בתסכול ובדאגת יתר בנוגע לביצועי הילדים. לעתים קרובות יותר, הדבר עלול להוביל למעורבות מפקחת, ממוקדת אדם ומאופיינת ברגשות שליליים. ואכן, כאשר ההורים חשים לחץ וצורך לוודא שילדיהם עומדים בביצועים הראויים, הם מפעילים עליהם פיקוח מוגבר.

מעורבות שלילית עלולה להתפתח גם כשההורים חשים שהם עצמם חסרים את המיומנויות הנדרשות לצורך סיוע מועיל לילדיהם. בנוסף לעתים קרובות הילדים חווים רגש שלילי בעת הכנת שיעורי הבית, ללא קשר לרמת ההישגים. רגשות שליליים אלו עלולים להיות מנותבים כלפי ההורים, כך שגם ההורים יחושו רגשות שליליים, והם עלולים להוביל את ההורים למעורבות מפקחת יותר, בניסיון להתמודד עם רגשותיהם השליליים של הילדים.

 

לסיכום על מנת שנוכל לכוון את ההורים לדרך מוצלחת של התערבות בחיי הילדים, אנו המורים והמורות צריכים לעודד את ההורים לטפח את העצמאות והאחריות של התלמידים כלפי שיעורי הבית, המבחנים והמטלות ופחות לעסוק בפיקוח והענשה. ובמקום זאת להשקיע בהעשרה נוספת בנושאים ותחומים שונים כמו תרבות, ספרות ויצירה בזמן איכות בבית. פעילויות שיחזקו את הקשר של ההורים והילדים מחד ויחזקו את הביטחון העצמי שלהם מאידך. כך שהיכולת להתמודד עם אתגרים והיצירתיות שלהם יתפתחו ויהפכו לתכונות שהם ישתמשו בהן גם בין כותלי בית הספר.

 
מקור המחקר: Pomerantz, E. M., Moorman, E. A., & Litwack, S. D. (2007). The how, whom, and why of parents’ involvement in children’s academic lives: More is not always better. Review of educational research, 77(3), 373-410.
תרגום: לירון רובינס
עריכה לשונית: ורדה בן יוסף
עריכה מדעית: נעמי מנדל-לוי

פורסם באתר מכון אבני ראשה, קמפוס גבעת רם האוניברסיטה העברית ירושלים.

http://avneyrosha.org.il/resourcecenter/Pages/ParentsInvolvement.aspx?ReturnUrl=http://avneyrosha.org.il/resourcecenter/Pages/searchResults.aspx?genre=%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.