על מה תרצו לקרוא היום?

המורה של המדינה – מורים לחיים

כולנו ראינו את הסרטים האלו: מורה מגיע לכיתה בעייתית, חמוש רק בקסם אישי, כריזמה ומעיל עור, ומצליח להביא את התלמידים שלו להישגים ב-90 דקות בדיוק בזמן לשיר הסיום. למרות שהנטייה הראשונה שלנו היא לסווג את הסרטים האלו בקטגוריה של קיטש הוליוודי, אנחנו בכל פעם מתרגשים לגלות שמורים כאלו, יש לא רק בסרטים.

רוצים הוכחה? בתור התחלה תוכלו להיכנס אל אתר תחרות המורה של המדינה (ששלב ההמלצה על מורה בה נסגר ביום שבת ה-2.3, אז הזדרזו) ב-Ynet כדי לגלות את המורים המדהימים האלו. אבל מה לגבי המורים שראויים לחלוטין להכרה, ששינו את החיים של התלמידים שלהם, אבל כבר לא עובדים במקצוע? זה בדיוק נושא ההודעה המרגשת שקיבלנו בעמוד הפייסבוק שלנו:

"שלום רב.
בימים אלו מתקיימת תחרות "המורה של המדינה". כמה חבל שלפני 30 שנה לא הייתה קיימת כזו תחרות. אני רוצה לכתוב כמה מילים, ומבקש מאוד אם אפשר שתפרסמו. הפוסט הזה מהווה כמה מילים חמות למורה, מלפני שלושים ושלוש שנה, שעשתה כל ביכולתה כדי לחנך. במובן הטהור של המילה. מכל הלב, וללא לאות. פוסט זה טומן בחובו תודה online casino לכל המורים בגמלאות, אשר לא יכולים להשתתף בתחרות, אבל פרס מגיע להם. זהבה להב, בית ספר "בית-זאב", עפולה.
מחנכת, שכל הבנים היו מאוהבים בה, וכל הבנות רצו להיות כמוה.
בבית הספר היסודי, אשר כשמו כן הוא, מונחים היסודות לחינוכנו, מתבצע העיצוב הבסיסי ביותר שלנו.
ובמקום הזה זהבה להב הייתה הפסלת והציירת של האופי שלנו, הערכים שלנו, נורמות ההתנהגות שלנו, והערך לדבר שנקרא למידה, והדגש המרכזי היה- דרך ארץ קדמה לתורה.

כמויות בלתי נדלות של אנרגיה, כריזמה, הבנה לליבם של אלו מביננו שהגיעו ממסגרת רעועה, אך יחד עם זאת מבלי לוותר לנו.
אני הגעתי ממסגרת כזו. בשבילי היא הייתה היחידה בכל שנותיי במערכת החינוך ששמה לב לזה. עשתה מעשה. ניסתה לחלץ ממצוקות. בימים שלהיות ילד שבא ממסגרת אלימה היה נורמטיבי ואף אחד לא התרגש מזה. לא הרימה ידיים- וניסתה לעזור.בחום בלתי נדלה. עם אהבה אין קץ למקצוע החינוך. בחורה צעירה עם רצון ואמביציה לשנות את העולם.
זה היה לפני שלושים ושלוש שנה.
היום, בגיל 42, אני יכול לומר בהחלטיות רבה, היא הייתה המורה שלי לחיים.
תודה לך זהבה, ותודה לכולכם, מורים יקרים.
כולנו, כשנהיה כבר אנשים בוגרים, כל כך נודה לכם.
אתם אפילו לא יודעים לפעמים, אבל על כל אחד מכם יש ילד שלפני שהוא הולך לישון, הוא חושב לעצמו-
"איזה כיף שמחר בבוקר אראה אותו/ה בבית הספר"

בעקבות ההודעה, הרשינו לעצמנו ליצור קשר עם הכותב שביקש להישאר בעילום שם, ואימת את הסיפור, כל זאת במטרה להגיד תודה למורה זהבה ששינתה את חייו. "היא הייתה מספיק קשוחה ונוקשה בשביל לנסות לעזור" הוא נזכר ברגש בזמן שיחתנו הטלפונית "למרות שאני הייתי אחד מרבים, היא לא ויתרה על אף אחד". "גם כשהיה נורמטיבי להיות ילד מוכה, היא הייתה המורה המדהימה שיצאה מחוץ לנורמה ודאגה לי".

"היום", הוא מסכם, "אני כבר התפתחתי בחיי האישיים ועובד כסוכן נסיעות מצליח, אבל אני לעולם לא אשכח את זהבה, ורוצה לתת לה, ולכל המורים שיצאו מהמערכת את הקרדיט הזה: תודה"

לאחר שאמרנו תודה למורים שהיו, נותר רק לומר תודה למורים שישנם עכשיו: אל תשכחו להמליץ על המורה של המדינה שלכם, כי לכל אחד מאיתנו היה את הזהבה שלו:

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-6891,00.html