על מה תרצו לקרוא היום?

שני סיפורים מפתיחת שנת הלימודים

עידית מעיין, בת 36, אם לתאומים בני שנתיים ותינוק בן ארבעה חודשים. מחנכת כתה ו' בבית הספר שנקר בחולון:

בבוקר של תחילת שנת הלימודים, קמתי כרגיל בחמש כדי להאכיל את התינוק שלי. הספקתי קצת להתארגן ובשעה שש הערתי את התאומים, ואחר כך מהר הייתי צריכה להלביש ולסרק, כי זה לא ממש הצד החזק של בעלי ואז הבאתי את התינוק להוריי.

הם גרים קרוב לבית הספר, כך שבשעה שבע אני כבר הייתי בעבודה כדי להשלים את ההכנות האחרונות לטקס פתיחת השנה. את התאומים ליווה לגן בעלי ואני יודעת שגם בשנים הקרובות לא אהיה איתם ביום הזה. אבל ביקשתי מהמנהלת לאפשר לי להיות איתם ביום הכניסה לכתה א'. זה מעמד מיוחד ומגיע לנו להיות ביחד.

האמת היא שאני לא מאוד מתוסכלת מזה, כי קבעתי לי כללים ברורים: מהרגע שאני מוציאה את התאומים, בן ובת, מהגן ועד שהם הולכים לישון אני רק איתם. לא מדברת בטלפון ולא עובדת. את כל העבודה אני עושה בבוקר מוקדם או בלילה. אני חושבת שיש לי איתם הרבה שעות ביום ואני מסתדרת עם זה. חוץ מזה, אמא שלי הייתה גננת ואבא שלי מורה ואני מכירה את המצב הזה מצוין. הם אף פעם לא היו איתי ביום פתיחת שנת הלימודים. הם הביאו אותי לכתה והלכו לעבודה ואין לי שום טראומה מזה.

עכשיו הם עוד לא שואלים אותי למה אני לא באה איתם לגן. אבל כשהילדים יגדלו וישאלו, אני מניחה שאחבק אותם ואסביר להם שאמא צריכה להיות בעבודה.

רחלי דיאמנט, בת 37, אם לבת בכתה ד' ובן בכתה ז'. מחנכת כתה ו' בבית ספר נרקיסים בקריית טבעון:

אצלנו יום פתיחת שנת הלימודים הוא קל יחסית, כי שני הילדים שלי למדו עד השנה בבית הספר שבו אני עובדת. השנה זה קצת אחרת, כי הבן שלי התחיל השנה חטיבה וזה מרגש. בכל זאת מדובר בציון דרך. לחטיבה שקרובה מאוד לבית שלנו הוא יגיע בעצמו ואני אסע עם הבת שלי לבית הספר.

כיוון שכבר היו לנו שיחות היכרות, היא יודעת בדיוק לאן ללכת ופחות זקוקה לליווי שלי. היא מתרגשת כמובן, במיוחד שתהיה לה השנה מחנכת חדשה, אבל אנחנו כבר מתורגלים ואין שום היסטריות.

כשעברתי לפני חמש שנים ללמד בבית הספר נרקיסים, שהוא באזור הרישום שלנו, ידעתי ששלושתנו נהיה באותו מקום ועשיתי לקראת זה עבודת הכנה טובה. יש הפרדה ברורה – בבית הספר אני מורה ובבית אני אמא. כיון שמעולם לא לימדתי אותם, זה היה יחסית פשוט ולהוציא מקרים מיוחדים באמת, ההפרדה הזאת נשמרה בהצלחה.

הנוהל הרגיל הוא שאני מגיעה ביום הראשון ללימודים בסביבות שבע וחצי, הולכת לחדר המורים ונפגשת עם הצוות ואחר כך יוצאת לחצר לפגוש את התלמידים שלי שאיתם אני ממשיכה השנה. אחר כך נערך באולם שלנו טקס פתיחת השנה וכמו כל פעם זה היה ממש מרגש.



"אופק חדש" נכנס בשנה האחרונה בסערה לחיינו. התהליך חולל שינוי בקרב בתי הספר בישראל, שינוי שיצר תחושות לכאן ולכאן: היו מורים שהתלוננו על הרפורמה; היו מורים שהתלהבו מהרפורמה. מורים רצו להיות הראשונים לעשות את השינוי, מורים רצו להיות האחרונים ויש כאלו שלא רצו כלל


One thought on “שני סיפורים מפתיחת שנת הלימודים

  1. מירב עמיר

    עידית, איזה סיפור.
    מאוד מזדהה.
    תאומים ותינוק, כל הכבוד!
    חזקי ואמצי!

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.