על מה תרצו לקרוא היום?

מורים ותיקים מסכמים שנה

שוש בר, מחנכת כיתה ד", 21 שנים במערכת, מהן 18  בבית ספר בן-גוריון ברמלה:

מנהלת בית הספר שלי, ליאורה ירמיהו, שאלה אותי למה החלטתי להיות מורה. אמרתי לה שזהו כנראה היעוד שלי. ההחלטה ללכת להוראה התקבלה אצלי אחרי לידת בתי הבכורה. באותה תקופה חייתי בקיבוץ ועבדתי כמטפלת בגן והרגשתי שאני רוצה להמשיך לעבוד עם ילדים. מאחר ואהבתי ואני עדיין אוהבת את המקצוע, אני מצליחה לא להישחק ולהמשיך ליהנות מהעבודה.

כשאני משווה את העבודה היום לזו שלפני 15 שנים, הדבר הבולט ביותר הוא שהילדים אחרים. הם חשופים מאוד, לדעתי יותר מדיי, לתקשורת האלקטרונית ולתרבות הצריכה, מבלים שעות באינטרנט ובפייסבוק ואיבדו משהו מהתמימות שהייתה פעם אצל ילדים. אני חושבת שזה מסביר במשהו את זה, שהם פחות ממושמעים ולפעמים מתחצפים או אומרים דברים שלא צריך להגיד.

אם חושבים על המורים נראה לי שלא השתנה הרבה. לפעמים אני שומעת מהצד אנשים מדברים ביניהם ומישהו שואל  "מה הם צריכים חודשיים של חופש, מה בכלל הם עושים כל השנה?" וזה מפריע לי. חוץ מהמשפחה הקרובה שלנו, שרואה אותנו בעבודה היומיומית, לא מבינים כמה העבודה שלנו קשה. אני גם יודעת שהמעמד שלנו נמוך למשל בהשוואה לאירופה, שבה מתייחסים למקצוע בכבוד רב.

ב"אופק חדש" קיבלנו אמנם תוספת שכר, אבל אני ממשיכה לקחת הביתה המון casino online עבודה. אין לי חלונות במהלך יום העבודה, וכיוון שיש לי שעות גיל אני חוזרת הביתה באותה שעה. למורות עם ילדים קטנים זה קשה.

נכון שהשעות הפרטניות מאפשרות לילדים מתקשים לקבל תגבור בלימודים ותשומת לב, במיוחד כאלה שנבלעים בכיתה הגדולה וחוששים להתבטא, אבל אני חושבת שמה שיכול לתרום לנו כמורים זה לא כל כך הכסף אלא מודעות ציבורית למה שאנחנו עושים.

תמי אייזן, מחנכת כיתות ה"-ו", 30 שנים במערכת, מהן 27 בבית ספר ויצמן בקריית מוצקין:

אחת הבעיות המרכזיות שלנו המורים היום, בהשוואה לאלו שלפני 15 או 20 שנה, היא שהיום המורים צריכים לחנך גם את ההורים. בעבר קיבלנו גיבוי אוטומטי מההורים ואילו היום ילד שבא הביתה ומספר משהו שמכעיס או מטריד אותו הופך מיד למסכן בעיני הוריו.

אימא שלו מרימה מיד טלפון למורה ובאה בטענות  – וזה עוד לפני שהיא ביררה את העובדות ושמעה את הצד השני. זה כמובן מאוד מחליש אותנו וגם התלמידים בכיתה מרשים לעצמם היום יותר, כי הם מפנימים את המסר של ההורים.

בכלל, אני חושבת שהבית הוא המקום המרכזי שבו מתחנכים ילדים. התרבות בבית, השיח בו, שפת הגוף של ההורים ומעל הכל הדוגמה האישית שלהם הם אלה שקובעים וזה מה שהילד לוקח איתו לחיים. אם הוא שומע את אבא שלו מקלל בכביש, מה יעזרו אחר כך ההטפות שלו לילד?

לצערי, המקום שממלא היום בית הספר בחיי התלמיד וההשפעה שיש לו על חינוכו ועל המשך דרכו בחיים – כולם קטנים. זה לא אומר שאנחנו כמורים צריכים לעבוד פחות קשה. גם אם יש לנו עשרים אחוז בעניין, אנחנו צריכים לעשות את זה הכי טוב שאפשר.

מבחינתי במשך 30 שנותיי במקצוע מעולם לא אמרתי שאני הולכת לעבודה אלא לבית הספר. השכר לא היה עבורי שיקול בבחירת המקצוע, למרות שכעת במסגרת הרפורמה, אני רואה שינוי משמעותי במשכורת וזה גורם לי סיפוק.



"אופק חדש" נכנס בשנה האחרונה בסערה לחיינו. התהליך חולל שינוי בקרב בתי הספר בישראל, שינוי שיצר תחושות לכאן ולכאן: היו מורים שהתלוננו על הרפורמה; היו מורים שהתלהבו מהרפורמה. מורים רצו להיות הראשונים לעשות את השינוי, מורים רצו להיות האחרונים ויש כאלו שלא רצו כלל


4 thoughts on “מורים ותיקים מסכמים שנה

  1. שי

    שלום
    שמי שי ואשתי עובדת הוראה. אני רוצה לציין שאומנם באופק המשכורת עלתה יפה ונהייתה משכורת מכובדת אבל העומס על אשתי גדל מאוד.
    אשתי עובדת מאוד קשה ולוקחת את העבודה הביתה כל יום. לעיתים זה משפיע גם על מצב הבית.

    לידיעתך כל תומכי אופק חדש…

    Reply
  2. אורנה ק.

    שישי גם לאשתך יש קריירה! הגיע הזמן שתשלים עם זה.
    ההוראה היא לא מקצוע נוחות – זה מקצוע מחייב.
    מי רוצה משכורת מכובדת – טוב שתכבד את המקצוע שלה.

    Reply
  3. רון

    אופק חדש זה עבודה בעיניים….כל היום המורים מדברים על זה ולא מפסיקים מסיבה פשוטה שמ"עוורים" את המורים והם עצבניים אז הם מנסים לחפש צידוקים שזה שווה וכדאי למרות שלשעה הם מרוויחים אותה משכורת כמו בשיטה הישנה. עדיף לעבוד בשיטה הישנה ובמקום שעות שהייה ופרטניות שנוספו לעשות שיעורים פרטיים באימון אישי ולהרוויח פי 3 יותר כסף…..

    Reply
  4. daniel b

    tuאופק חדש הוא עבודה בעיניים. הסתדרות המורים פשוט חתמה על הסכם גרגרוע. או שעבדו עליהם בעיניים או שמכרו את ציבור המורים. אשתי מורה ומומחנכת. התוספת שמביאה הביתה אינה מכסה את הצהרון (תה מבין אדון וסרמן?) היא נקרעת מעבודה (38 תלמידים בכיתה)טלפונים מעצבנים ויותר טופסולוגיה : מיון /סיווג תלמידים. ראין מזגנים, המורים עובדים קשה יותר ואין פיצוי. אדון ווסרמן, קח את התוספת העלובה ותחזיר את המצב לקדמותו. החינוך גרוע וזו אינה הנוסחה לשפרו. ההסכם הוא הרעת תנאים יותר ויותר מורות מתנגדות לו ורוצות את המודל הישן. חתמת על הסכם עלוב: במעט תוספת יותר עבודה תחת העקון "הכל כלול". הדלק שאשתי משלמת למכונית, כדי להגיע לעבודה לא מקבל כיסוי במשכורת. הלוואי ואשתי היתה פקידה בהסתדרות המורים / עובדת מדינה. בד"כ התגובות שמגיעות אלכים מוזמנות

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.