על מה תרצו לקרוא היום?

ניהול שעות פרטניות – חלק ב'

בטור הקודם בסדרה על הטמעת השעות הפרטניות במסגרת אופק חדש, עסקתי בסוגיות מקדימות, שהן פדגוגיות באופיין – מה מהות החומר שמעבירים בשעות הפרטניות; איך בונים מערכת משוב והערכה ומהן המטרות שלשמן מבצעים שעה פרטנית.

בטור הזה ברצוני לעסוק בשיקולים פדגוגיים וארגוניים גם יחד. כלומר: מי ילמד את השעה הפרטנית, את מי ללמד, כמה תלמידים בקבוצה ועוד. אשמח לענות לשאלותיכם.


  • מי ילמד את השעה הפרטנית?  האם רק המורה הקבועה, או תיתכן שעה פרטנית עם מורה המלמדת כתה אחרת, ואינה מלמדת את התלמיד בשעות אחרות?


למידה עם המורה הקבועה עשויה לשדר לתלמיד המשכיות וקביעות, ולפטור אותו מהצורך "למכור" את עצמו ובעיותיו לדמות חדשה. מצד שני, אם הקשר שלו אל המורה הקבועה אינו חם וטוב, הקשר עם מורה נוספת עשוי להיות מיטיב עמו. על בעיות התיאום בין שתי דמויות חינוכיות מרכזיות בעולמו של הילד אעמוד בטור הבא, אך אביא את תמצית התיאוריה הנוגעת לקביעותה של דמות משמעותית בחייו של הילד, ובמיוחד זה החווה קשיים בלימודיו.


המונח המתקשר לסוגיה זו הוא "האחר המשמעותי". המורה היא "אחר משמעותי" נפוץ בין הילדים. ילד החש שאין כלפיו התייחסות במשפחתו, ייטה לחפש (גם באופן בלתי-מודע) דמות זרה שתוכל למלא את החלל הרגשי.


מחנך מצוי בעמדת השפעה כלפי כל תלמידיו. עבור החלשים שבהם, עשויה השפעה זו להיות מעצבת לאורך חייהם. מחקרים עדכניים מאשרים כי גורמי חינוך פורמאליים ולא-פורמאליים הינם בעלי השפעה על המתבגר בתחומים רבים. מה קורה כאשר נכנסת לזירת ההשפעה דמות נוספת, שעמה מראש הקשר הינו אינטימי יותר מזה של המחנכת? וודס (1990, עמ' 42) פותר את הסוגיה בדרך הבאה: "קשר שנוצר עם מורה שהפכה להיות 'אחר משמעותי' עבור התלמיד לא נותק כאשר נוצר קשר דומה עם מורה אחרת. נראה שהביטחון שמורות התחזק כאשר נוכח התלמיד לדעת שהוא יכול לסמוך על דמות מבוגרת נוספת". מכאן, שאין לחשוש מקשר של תלמיד עם דמות מבוגרת נוספת.


  • את מי יש ללמד? האם יש להתמקד בחלשים שבין התלמידים? במצטיינים? או שיש ללמד את כולם?


שאלה זו נוגעת הן למצבו של ביה"ס והן לתפיסה חברתית כוללת. בי"ס שבו קיים צורך דחוף בהוכחת הישג (במקרה של איום בסגירה למשל), עשויה המדיניות לגבי אפיון התלמידים, שיזכו לדחיפה ולמתן מענה פרטני לצרכיהם, להיות נגזרת של המצב, בהתאם למצופה מביה"ס. אלא שגם שיקולים חברתיים כוללים מתגנבים להחלטה מנהלית שכזו: האם ביה"ס רואה את עצמו כמגביר שוויון בחברה (באמצעות חיזוק התת-משיגים), או שהוא מנוף לפריחת המצוינות בה.


ההוראה הקונבנציונלית מכוונת לבינוניים בהבנתם ובהישגיהם ועקב כך מוזנחים שני הקצוות. כתה, שבה זוכים התת-משיגים לתנופה, עשויה להשתפר באווירה הלימודית שבה, אך להביא לתסכולם של המצטיינים. השקעה שווה לשני הקצוות עשויה להביא לחיזוק חברתי והישגי גם יחד. מאידך, לחץ לאפשר לכל התלמידים שיעורים פרטניים, עלול לפגוע במגמה זו.


לגבי השקעה פרטנית במצטיינים, חשוב למנות מרכז לנושא, שיוכל לעמוד בקשר עם המורים ולעבות תכניות העשרה, המצריכות השקעה ביתית רבה. העברת חומרי למידה רלוונטיים ושמירה על קשר בין המורים המסייעים למצטיינים, תבטיח עבודה מיטבית.


  • כמה תלמידים יש ללמד בשעה הפרטנית? מתי יש להתמקד בתלמיד בודד, ומתי – בקבוצה של עד חמישה תלמידים?


כאשר לתלמיד בעיה רגשית דחופה, יש להחזיר לכיתה את האחרים (במידה שהוזמנו), כדי שניתן יהיה לשוחח עמו ביחידות (על כך נכתב קודם בהרחבה). כאשר ישנה קבוצת תלמידים הומוגנית מבחינת רמתה או צרכיה הלימודיים, עדיף ללמד כמה תלמידים בשעה הפרטנית. במידה שאין תלמיד הזקוק לשיחה אישית דחופה, אין הבדל משמעותי מבחינה פדגוגית אם מדובר בשני תלמידים או בחמישה.


  • עד כמה חשוב להפריד בין קבוצות של תת-משיגים? האם ניתן ללמד ביעילות תלמידים תת-משיגים שיכולתם הבסיסית חלשה עם תלמידים המתפקדים כתת-משיגים, אך יכולתם גבוהה, והם חסרי מוטיבציה או עושי "דווקא"?


מטרות ההוראה בשתי הקבוצות – שונות. עם התת-משיגים, שיכולתם הבסיסית נמוכה, יש לעבוד על תרגול רב והצגת התקדמות, ולו אטית, כהישג. עם התת-משיגים, שאינם רוצים או שעושים "דווקא", יש לעבוד על הגברת ההנעה ללמידה, באמצעות תחרויות בין חברי הקבוצה, חידונים מאתגרים ונושאים הקרובים לחומר, שמהם ניתן לגלוש לחומר גופו וכד'. הוראה של תת-משיגים משני הסוגים יחדיו תהיה בלתי יעילה עבור אלה ואלה.


  • כיצד צריך להתנהל הקשר שבין גורמי החינוך הבאים במגע עם התלמיד? מה על מורה מקצועית שנחשפת למידע רגיש שמוסר לה תלמיד לעשות? האם וכיצד להעביר את המידע לגורמים נוספים, מבלי לערער את אמונו של התלמיד בה?


האפשרות שהתלמיד ילמד עם מורה שאינה מחנכת כיתתו מעמידה בעיה אפשרית: כיצד יוכל המידע שימסור לה להיות מטופל, כאשר לא תמיד ברור לה האם ולמי להעביר מידע זה? הרי מורה מקצועית אינה בהכרח מחנכת או יועצת. עלול להיווצר גם מתח בין המורה הזו לבין הוריו של התלמיד, החוששים לעתים ממה שייחשף בשיחות עמה.


על המורה, בין אם היא מחנכת כיתתו של הילד ובין אם היא מורה מקצועית שאינה מחנכת, לקבוע עם הילד הבנות, כי המידע שהיא תשמע ממנו יוכל, אם תחליט על כך, לעבור לגורמים אחרים, ובלבד שהדבר ייעשה לטובתו של הילד. יהיה זה נבון ומתאים אם היא תמצא לנכון לעדכן את המחנכת במידע, במידה שהוא מהותי לתפקודו של התלמיד בכיתה. כך גם יוגבר התיאום בתוך הצוות. במידה שהמידע מסכן את הילד, עליה להעביר את המידע  גם ליועצת.


בטור הבא והאחרון בסדרה אעסוק בשיקולים הארגוניים: מתי ללמד, היכן, מעורבות הורים ועוד.


אשמח לענות לשאלותיכם,


ד"ר אלחנן ברלב.




3 thoughts on “ניהול שעות פרטניות – חלק ב'

  1. מורה

    שלום, אני מורה בחינוך מיוחד. האם השעות הפרטניות שלי הן עבור התלמידים מכיתתי בלבד או שהמנהלת יכולה לתת לי תלמידים מכיתה אחרת?

    Reply
  2. חאלד

    tbאני מבקש מידע והסבר על השפעת ההתערבות הפרטנית באופק חדש

    Reply
  3. חוסיין נעמה

    מצאתי תשובות להרבה שאלות מעניינות , האם זה נכון שהרפורמה " אופק חדש " לא מובנת ?

    יש הרבה שאלות שאין להן מענה , וכפי שידעתי מגורמים ממשרד החינוך שזה יקח עוד הרבה זמן עד שהתמונה תהיה ברורה ברפורמה

    תודה רבה על המידע הזה ומאחל לך עבודה פורייה ומהנה

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.