על מה תרצו לקרוא היום?

העלאת אחוז הזכאים לבגרות

מדי שנה מפרסם משרד החינוך את אחוזי ההצלחה בבחינות הבגרות של השנתון הקודם. נתון זה מעורר עניין רב בציבוריות הישראלית.

בחינות הבגרות מגדירות את תוכנית הלימודים הלאומית. הן מגדירות גם את הסטנדרטים לסיום הלימודים בבית הספר העל יסודי. סטנדרטים אלה משמשים כלי עזר חשוב בקביעת התכנים והמיומנויות הנלמדים בבתי הספר וכן במדידה של איכות המוצר: דהיינו, רמת ההישגים הלימודיים והשליטה בתחומי ידע של התלמידים עם סיום מערכת הלימודים הפורמאלית. בחינות הבגרות אמורות לתרום ליצירת אחידות במערכת ולאפשר בקרה אמינה של תפקודה.


תעודת הבגרות מהווה כרטיס כניסה לתלמיד לעולם האקדמיה וכן לשוק העבודה בחברה שלנו. מכאן נגזרת החשיבות הרבה שאנחנו מייחסים לאחוז הזכאים לתעודת הבגרות בכל מחזור ומחזור. המטרה בקיום בחינות הבגרות היא לצמצם פערים ושונות בין מגזרי האוכלוסייה השונים. לתת הזדמנות שווה להצלחה מקצועית וכלכלית עתידית לתושבי הפריפריה ביחס לתושבי המרכז. על חשיבות העניין ברמה האישית והלאומית אין צורך לפרט.


בכתבה של אור קשתי ב"הארץ" מה-23.11  פורסם כי רק 44.4% מהתלמידים ב-2008 היו זכאים לתעודת בגרות. נתון זה מבוסס על נתוני המחקר של מרכז אדוה, שפורסם בימים אלה. בניגוד לפרסומים הרשמיים של משרד החינוך, המתבססים על שיעור הזכאים לבגרות בשכבת יב"  מתוך כלל הנבחנים בבחינות הבגרות, בודק מרכז אדוה את שיעור הזכאים לתעודת בגרות מתוך כלל בני השנתון.


כידוע, קיימת נשירה של תלמידים מן המערכת, במיוחד בחטיבה העליונה, כיתות ט"-יב". יש לזכור כי עד השנה, חל חוק חינוך חובה עד כיתה י" בלבד. עפ"י צו לימוד חובה (הרחבת לימוד לכיתות יא"-יב") התשס"ח 2008, יחייב החוק לכלול במערכת החינוך את כל התלמידים עד גיל 18, שנפלטו קודם מן המערכת בגיל צעיר יותר.  מנתוני המחקר עולה כי שיעור הזכאות הגבוה ביותר לתעודת הבגרות ב-2008 נרשם ביישובים מבוססים. הפער בין יישובים אלה לבין יישובים חלשים מבחינה סוציו-אקונומית עומד על למעלה מ-20%.


אין לי ספק, כי יש לקיים דיון מעמיק ונרחב בסוגיה הרחבה של אופי תעודת הבגרות הישראלית הראויה ומסלולי הגמר המגוונים שיש להעמיד בפני התלמיד בחטיבה העליונה. אישית, אני משוכנעת שיש לשנות הרבה בנושא זה כדי לענות על הצרכים המגוונים של התלמידים ושל החברה הישראלית (כולל צמצום מספר בחינות הבגרות, ביטול מודל הצבירה, שינוי תוכניות לימודים והיקפי חומר הלימודים). אולם כיוון שנושא עדיין איננו עומד על הפרק, אתייחס לשאלה של העלאת אחוז ההצלחה בבגרות מנקודת המבט של המציאות הנוכחית.


לדעתי, ההתמודדות עם בעיה זו צריכה להתמקד ב-3 רמות של השקעה ומאמצים מכוונים, וארחיב על כל רמה בהמשך:

  • הזרמה של משאבים תקציביים משמעותיים ע"י המדינה והרשויות המוניציפאליות לטובת קידום אוכלוסיות חלשות.
  • מעורבות גבוהה ולקיחת אחריות של מוסדות החינוך בארגון הלימודים וקביעת אסטרטגיה מיטבית להצלחה לימודית לכל תלמיד ותלמיד.
  • שיתוף ההורים בבניית מוטיבציה להצלחה בלימודים והצבת רף מטרות עתידיות גבוה לילדיהם מגיל צעיר.


הזרמת משאבים ע"י משרד החינוך והרשויות המוניציפאליות

משרד החינוך מזרים במשך שנים תקציבים מיוחדים לישובים חלשים. תוכניות כמו תפ"ן (תוכנית פדגוגית נוספת), ליב"ם (לקראת בגרות מלאה), בר"ק (בגרות קיץ), מב"ר (לימודי בגרות רגילה בכיתות קטנות), הן רק חלק מתוכניות המופעלות online casino במערכת כבר שנים.


אין ספק, שהן תורמות את חלקן להעלאת אחוז הבגרויות באזורים חלשים. אבל מסתבר שהן אינן מספיקות כדי לשבור את "תקרת הזכוכית". בנושא זה על המדינה להזרים תקציבי ענק כדי לשבור את מחסום הפער הבלתי עביר לכאורה הזה. יש לזכור, כי כל התוכניות שהזכרתי מיועדות לתגבור לימודי בשנה של בחינת הבגרות. זוהי עזרה לתלמיד על קו סיום המרוץ לתעודה. אין ביכולתה לספק לתלמיד באזור מצוקה תמיכה ברמה שמקבל תלמיד מאזור מבוסס באמצעות ה"חינוך האפור" לאורך שנים. לכן, נדרשת השקעת משאבים אדירה ברמה הלאומית באזורים החלשים כדי להגדיל  את מכסת שעות לימוד לאורך כל שנות הלימודים לפחות בחטיבה העליונה.


הרשויות המקומיות צריכות להיות מחויבות גם הן להשקיע בפרויקטים לימודיים מקדמים בבתי       הספר כחלק מהגדרה בחוק. יש לקבוע מהו החלק המחייב שיש להשקיע בחינוך מתוך סל גביית הארנונה מן התושבים ותשלומי האיזון המתקבלים מן המדינה. ההשקעה בחינוך חייבת להפסיק להיות הבטחת בחירות בלבד.


מעורבות גבוהה של מוסדות חינוך ולקיחת אחריות על הצלחת התהליך

לבית הספר יכול לתרום הרבה להעלאת אחוז הזכאים לבגרות אצלו ע"י בניית הערכות מקיפה וכוללת שתהא מכוונת למטרה זו. הכוונת התלמיד למסגרת לימודים מתאימה, הדרכתו בבחירה נכונה של מקצועות הבגרות (בחירה מתאימה של מקצועות הבחירה המוגברים), נתינת הדעת על היקף תעודת הבגרות (היקף רחב מדי גורם לעיתים לאי זכאות לקבלת התעודה), מעקב צמוד אחר התקדמותו בלימודים, מיפוי צרכים אישי, בניית אסטרטגיה לימודית מתאימה לפרט, מציאת נקודות החולשה והחוזקה שבהוראת כל מקצוע ובקליטת החומר ע"י התלמידים, פרישה נכונה של בחינות הבגרות לאורך שנים. אלה הן דוגמאות בלבד להיערכות שציינתי.


בית הספר יכול לתרום רבות גם לתחושת המסוגלות של התלמיד להשגת תעודת הבגרות. הוא יכול לתרום לבניית תמונת עתיד גבוהה יותר אצל התלמיד. הוא יכול להטמיע בו את האמונה ש"כל אחד יכול" אם רק ירצה. למשימה זו חשוב שירתמו המורים המקצועיים והמחנכים כאחד.


שיתוף ההורים בתהליך

אני מאמינה כי להורים תפקיד חשוב ביותר בהצלחה של ילדיהם במערכת החינוך. ההורים הם האחראים הראשונים ואולי גם המשמעותיים ביותר ביצירת מוטיבציה ללמידה. ילדים שגדלו במשפחות שהדגישו את חשיבות הלימוד, ילדים שההורים שלהם שידרו להם כל השנים ש"השמים הם הגבול", הם ילדים שהצליחו להגשים חלומות.


לכן חשוב מאד לדעתי להעלות את המודעות של ההורים לתפקיד החשוב שיש להם בבניית העתיד של ילדיהם. פעילויות בתחום זה יכולות להיעשות ברמה הבית ספרית, ברמה היישובית וגם ברמה הממלכתית. הצגת הנושא בכל אמצעי המדיה התקשורתית לאורך שנים יישא פרי לדעתי. גם מול מגבלות המערכת הציבורית יכול היחיד וגם צריך לקחת את גורלו בידיו.


רות קופינסקי.








One thought on “העלאת אחוז הזכאים לבגרות

  1. יהודית פלבנר

    לדעתי המערכת מיצתה את הדיון וההשקעה הנדרשת לשיפור אחוזי הזכאות לבגרות.לא במקרה למרות כל תכניות ההתערבות וההשקעות הערוניות אין תזוזה משמעותית.אין זה נכון לעשות עוד מאותו דבר:עוד שעות עוד תוכניות.יש להכיר בעובדה הלא קונפורמית שלא כולם "מתאימים" לתהליך של לימוד לקראת תעודת בגרות.יש מסלולים נוספים ,לא פחות חשובים,של למודי מקצועות בדרך של סדנאות של חניכה אישית,של התנסות.זה קורה במדינות מפותחות וגם אנחנו צריכים לדון בשבירת הפרדיגמה החנוכית הקיימת מזה שנים במערכת.

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.