על מה תרצו לקרוא היום?

תגובה לנחמיה שטרסלר

ב-22.9 פורסם בעיתון "הארץ" חשבון הנפש החינוכי של נחמיה שטרסלר עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית.

 

בעקבות חשבון נפש זה מגיע העיתונאי הנכבד למסקנה כי  כל תחלואי מערכת החינוך נובעים מניהול כושל של קברניטיה. ההשקעה בחינוך בארץ , על פי הנתונים שהוא מביא, דומה לממוצע הקיים במדינות ה-OECD, כלומר, במדינות המערב המפותחות והמבוססות.

ברצוני להתייחס לקביעותיו של העיתונאי הנכבד בכתבה.

הפער שבין ניהול להתנהלות

יש להבדיל בין ניהול לקוי לבין התנהלות לא מוצלחת של מערכת החינוך. דברים אלה אינם בהכרח תלויים זה בזה.

 

ניהול מעצם טיבו מתייחס לאופן ולדרך שבה מניעים את המערכת ולא בהכרח לגורמים שמרכיבים אותה, לאופיים ולמשמעותם.  אני רואה את עיקר הצורך בשינוי בהתייחסות למרכיבים אלה. כל זמן שלא נבין את חשיבותם בתהליך הצמיחה וההתעצבות של הצעירים, לא נוכל להביא שינוי אמיתי במערכת החינוך.

 

בית הספר הוא מראה של החברה, בה משתקפים ערכיה והנורמות הכלליות המקובלות עליה. החברה שלנו מתאפיינת בשבירת כל מסגרת, בניתוץ כל ערך וכל מיתוס, בשבירת כל אוטוריטה מכל סוג שהוא. עבר זמנו של עידן "התמימות". כל נוסטלגיה לעבר, לתקופה בה נדמה היה לנו שהכל היה טוב במערכת החינוך, נדון לכישלון מראש.

 

עלינו לשאול את עצמנו מדוע – הגענו למצב הקיים וכיצד ניתן לשנותו. האם כל מה שחסר במערכת החינוך הוא דרישה למאמץ מן התלמידים כפי שטוען נחמיה שטרסלר? האם כל מה שקרה הוא ששכחנו לדרוש מן התלמידים לקרוא ספרים, להכין שיעורים, לשנן חומר לימוד? האם פשוט שכחנו לדרוש מן התלמידים דרישות אלמנטאריות אלה או שמא דרישותינו לא נענו מן הצד השני?

 

עלינו להכיר בכך, שהמציאות היומיומית השתנתה. העולם המקיף אותנו מלא גירויים קורצים, הנגישות לידע מכל סוג היא קלה ומיידית, הפיקוח על השעות החופשיות של הצעירים (לאחר שעות הלימודים) היא מצומצמת ביותר בשל היעדרות נוכחות הורית (בגלל שעות עבודה מרובות).

 

בית הספר כמקור לשינוי

כל זה מביא אותי למסקנה שעל בית הספר לקחת אחריות נרחבת יותר על תהליך הלימוד, תהליך החינוך והפנמת חומר הלימודים.

 

זה אומר שינוי במבנה יום הלימודים של התלמיד. יש לצמצם את מספר מקצועות הלימוד שנלמדים בכל שנה ולהגדיל את תקן השעות השבועי לכל מקצוע. צריך לעדכן את תוכניות הלימודים מבחינת תכני הלמוד, להתאים את הדרישות להישגים לימודיים להקצאה של זמן הלימוד.

 

יש לשחרר את המערכת מרדיפה בלתי פוסקת אחרי הספקים. הורדת עומסים מיותרים תביא לכך, שמורים ילמדו באסטרטגיות הוראה מגוונות ולא ינציחו את השימוש בהרצאה כדרך היעילה ביותר לדחיסת חומר לימוד לראש התלמיד.

 

יש להקצות זמן במסגרת יום הלימודים להכנת שעורי בית, לשינון ולחזרה על חומר הלימוד השוטף. המערכת צריכה לקחת על עצמה הרבה יותר אחריות גם בנושא החינוך.

 

כן, כפי שמציע נחמיה שטרסלר, יש לקבוע בצד זכויות התלמיד גם את חובותיו ולהקפיד לשמור עליהן. החברה כולה צריכה לגבות את מערכת החינוך בדרישה להתנהגות תקנית של התלמידים, כולל סנקציות מתאימות.

 

התנהגות כזו תתרום לאווירה חיובית טובה בכיתה, תאפשר למורים ללמד, ותפטור אותם מן הצורך לחשוב "כיצד יעברו את היום בשלום". עבודה בכיוון הזה נעשית עכשיו במשרד החינוך, למיטב ידיעתי.

 

מה באמת קורה בבתי הספר התיכוניים?

לגבי שנת הלימודים בכיתה יב' ברצוני להביא לידיעתו של העיתונאי הנכבד, כי אין אפשרות ללמד אחרי חודש אפריל בשנה זו, כיון שבחינות הבגרות מתחילות בראשית חודש מאי.

 

לוח בחינות הבגרות נקבע בהתאם למועדי הגיוס לצה"ל שנקבעים ע"י המדינה. אם הצבא היה מזיז את מועדי גיוס הקיץ, היה אפשר ללא קושי ללמד בכיתה עד סוף שנת הלימודים. אבל אין לראות בכך את חזות הכל.

 

אינני מאמינה שיש מישהו בארץ שממליץ שלא לאפשר לנבחנים זמן של חזרה על כל חומר הלימוד ושאיננו מעוניין שהם יתרגלו זאת לפחות פעם אחת במתכונת של בחינת בגרות. נכון, שבתקופה זאת הלימודים אינם מתקיימים במתכונת הרגילה, אבל מתקיימים מרתונים לימודיים, ימי תגבור וייעוץ אישי מרובים.

 

אין זה נכון שהקיצוץ בשנת הלימודים הוא שגורם למצב של למידה ללא דיון והרחבה בכיתה. הסיבה נעוצה בחוסר הלימה מוחלט בין היקף חומר הלימוד לבין הקצאת שעות הלימוד. דבר זה בכלל איננו מובן, בתקופה שבה הידע מכפיל את עצמו כל זמן קצר ביותר. אולי מוטב לצמצם את הדרישה לשליטה בגופי ידע לטובת פיתוח חשיבה, ויכולת לימוד עצמי?

 

כדאי גם לחזור לשיטה הישנה, בה נדרש בוגר מערכת החינוך בישראל להיבחן בשבע או שמונה בחינות בגרות בלבד, ולא להמשיך ולהנציח את המצב הקיים בו התלמיד נבחן ב16 ואפילו 18 בחינות. מספר זה מחייב פריסת המבחנים על פני שנים רבות (כיתות י', יא', יב').

 

ישנם נושאים רבים בהם לא נגעתי. אני חושבת שכמו בביטחון, יש להקים מועצה לאומית לחינוך, שעל חבריה יימנו אנשי אקדמיה ועובדי הוראה מכל המגזרים (מורים, מנהלים). מועצה שתדון, באופן שוטף וחופשי מאילוצים פוליטיים, בכל הנושאים החינוכיים, העומדים על הפרק, כולל השינויים שיש להכניס למערכת החינוך ועיצובה בהלימה לאופי חברתנו וזמננו.

 

אשמח לשמוע את דעתכם.

 

 




4 thoughts on “תגובה לנחמיה שטרסלר

  1. ש. לוי

    טענותיו של מר שטרסלר אכן ראויות לדיון מעמיק. אי אפשר לפסול את טענתו, כי המערכת סובלת מניהול כושל, כי היתנהלות היא תוצר של ניהול ומדיניות.

    בתי ספר (בתי חינוך) אינם יכולים להרשות לעצמם לתפקד כבבואה של חברה רעה, הם צריכים לשמש כמקדשים של דוגמה ומופת.
    תלמידים נוהגים כפי שהתירו להם, ומי שהרשו וקבעו הם הקברניטים ויועציהם המלומדים.
    מעבר לזה, המערכת לא השכילה ואינה מסוגלת לתת מענה הולם לכל תלמיד.
    תפקידם של קברניטים ראויים (מנהלים, מפקחים קובעי מדיניות וגם מורים…), הוא לזהות את הכשלים בזמן אמת ולהשתמש בכל האמצעים על מנת למנוע הידרדרות אל פי התהום, זה לא נעשה, לצערי.
    נראה שמסתפקים בהצהרות, ומה שקורה בשטח רחוק מלהשביע רצון, לשון המעטה.

    מערכת החינוך הישראלית אינה "סובלת" מעודף תקציב כפי שטען שטרסל , אך בכ"ז נוהגת בפזרנות ואינה משקיעה בעיקר.
    דוגמית, המערכת נוהגת לאמץ ולהחליף שיטות בלי לבדוק את יעילותן והתאמתן.
    צודק מר שטרסלר, תלמידי ישראל לומדים מעט מידי, שעות יקרות מפז מבוזבזות בלי להניד עפעף.
    אם ינהגו בזהירות בכל שעת לימוד, ניתן יהיה להספיק וללמד, ובעיקר לשפר מיומנויות למידה, כך שתלמידים יוכלו ללמוד גם באופן עצמאי.

    על מנת ללמד בשיטות מגוונות ולא בדרך הרצאה, יש להקטין את מספר התלמידים בכיתות.
    אני מסכימה שיש לצמצם את בחינות הבגרות – ובכלל לצמצם בחינות עד למינימום.
    כהרגלי בקודש, אינני יכולה שלא להתייחס להסכם "אופק חדש" – דוגמה להתנהלות כושלת של קברניטים.
    בניגוד למדינות המפותחות והמתקדמות בעולם, "באופק חדש" הכבידו את נטל ההוראה על מורים. מורים נאלצים ללמד יותר שעות ויותר מקצועות ותכנים (גם מקצועות שלא הוכשרו בהם) ובמספר לא מבוטל של כיתות. לא צריך להכביר במילים, על מנת להסביר כי הנזק כאן רב מהתועלת.

    המורים שוהים יותר בבתי הספר, אך השעות שנוספו אינן מנוצלות באופן אפקטיבי, התלמידים אינם יוצאים נשכרים – ביזבוז משווע!
    בעיקבות אופק חדש, הפכו המורים לפקידים במשרה מלאה. עליהם לתעד ולמלא אינספור דוחות (כסת"ח), ביזבוז זמן יקר, מי קורא את כל הניירת?
    אני מבינה את חשיבות התיעוד, אך בעיקבות אופק חדש משהו השתבש, כמות הניירת בלתי נסבלת.
    שמחתי לראות שאת מבקשת להקים מועצה לאומית, ולשתף סוף סוף מורים בגיבוש והתווית מדיניות. ראוי היה לעשות זאת בעת שהגו את "אופק חדש", רק
    חבל שבחרת כדוגמה במועצה לביטחון לאומי לנוכח אי תיפקודה הבולט.

    Reply
  2. לוחות

    בעקבות חשבון נפש זה מגיע העיתונאי הנכבד למסקנה כי כל תחלואי מערכת החינוך נובעים מניהול כושל של קברניטיה. ההשקעה בחינוך בארץ , על פי הנתונים שהוא מביא, דומה לממוצע הקיים במדינות ה-OECD, כלומר, במדינות המערב המפותחות והמבוססות. אני ממש מסכים איתו צריך לשנות הרבה דברים במערכת המסובכת הזאת שניקראת חינוך!!!

    Reply
  3. למיס

    יש לי שאלה חשובה ומסובכת המחייבת תשובה מיידית:האם רפורמת "אופק חדש" עושה את הקצאת החינוך (כמשאב ציבורי) להוגן יותר
    מבעבר (שימי לב שהוגנות יכולה להתבטא דווקא בחלוקה דיפרנציאלית של משאבים,
    בדומה לסל הטיפוח הדיפרנציאלי)?אשמח לקבל את עזרתכם

    Reply
  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    משרד החינוך חושב שגננות ומורות לחינוך מיוחד עובדות יותר קשה מסייעות מה להן אין רמת השכלה או בפשוט הן נשיים ממש בלי גב אנו מאוד שמחות שמשרד החינוך מחליט ואומר שסייעות צריכות לעבוד כמו חמורות אנו בשנות ה2000 יש הרבה גנננות שלא יודעות כלום בלי עזרה מסיייעות במקום שמשרד החינוך יעזור לסייעות נותן  להן להרגיש תת רמה זה מזכירי סיפור  בבית ספר יסודי אחד  הילדים שרף את חדר האומנות ומי שלם על כול הנזק משרד החינוך העיריה ועוד תרומות אבל הילד יצא נקי למה הוא ילדחחחחחחח

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.