שר החינוך החדש גדעון סער סיפר לנו בראיון ל"ידיעות אחרונות", שבנותיו לומדות בבתי ספר פרטיים. כשנשאל לפשר הדבר, הוסיף ואמר שכהורה טוב הוא משתדל לתת את החינוך הטוב ביותר שהוא יכול לתת לבנותיו; בכך הוא ממלא את חובתו כהורה. בסוף השבוע הזה, קראנו במוסף "הארץ" על תופעת גני הילדים הפרטיים, היוקרתיים והיקרים.

כיוון שאני מאמינה שהתנהגותו של אדם מוכתבת תמיד (בין ביודעין ובין שלא) מהביוגרפיה האישית שלו, אני מוטרדת לגבי עתידו של החינוך הציבורי (בניגוד לפרטי) בארץ בשנים הקרובות.

 

החינוך הפרטי מבטא לגבי רבים צירוף של יוקרה ואיכות.

היוקרה מבטאת את הסטאטוס הגבוה של בתי הספר הפרטיים. סטאטוס זה מבוסס על מיון וקבלה סלקטיביים. לא כל אחד מתקבל לבית הספר הפרטי. מתקבלים רק תלמידים בעלי הישגים לימודיים גבוהים; דבר המבטיח מראש את הצלחתם העתידית בהמשך הלימודים. בנוסף, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו את ההוצאה הכספית הגבוהה הכרוכה בכך. הלימודים בבית ספר פרטי כרוכים בתשלום שנתי של אלפי שקלים במימון ההורים. תוספת תקציבית משמעותית זו לקופת בית הספר, מאפשרת ארגון לימודים משופר, המשפיע על איכות ההוראה והלימוד.

איכות זו נובעת מהאפשרות לספק לתלמידים סביבת לימודים מושקעת (מבני לימוד חדישים ומודרניים, מיזוג בכל הכיתות, ריהוט כיתה המתאים לגיל התלמידים), הזדמנויות הולמות לפיתוח המצוינות (מעבדות מדעים משוכללות, מחשב לכל תלמיד, הקצאת שעות לימוד מעבר לתקן המצומצם של משרד החינוך, שעורי תגבור ע"י מורי בית הספר), תשומת לב אישית (כי הלמידה מתבצעת בקבוצות לימוד קטנות יחסית) ומהאפשרות ליצור אקלים בית ספרי, המעודד הישגיות.

כן, מרכיבים אלה משפיעים על הישגי התלמידים, במושגים של ציונים.

 

מערכת החינוך היא הכלי המרכזי לפיתוח ההון האנושי. במציאות של היום, בשוק עולמי תחרותי ביותר, הופכת רמת ההשכלה – ההשקעה בהון האנושי – תנאי לניצול יתרונות יחסיים, לצמיחה כלכלית ולרווחה אישית. בעולם התחרותי בו אנו חיים, נשפט כל עניין לפי התוצאות. התוצאות המתקבלות הן פונקציה ישירה של ההשקעה, או במילים אחרות – התשואה מושפעת מאד מן התשומה.

 

אני חוששת כי במצב של היעדר כרוני בהשקעות בחינוך ע"י הממשלה, במצב שבו ראש הממשלה מודיע על קיצוץ רוחבי בתקציב של כל משרדי הממשלה, לא יוכל החינוך הציבורי לעמוד בציפיות של הציבור ממנו ושוב יוטחו טענות על המורים, האשמים במצב.

לעומת זאת, יפרח וישגשג החינוך הפרטי, שמשאביו אינם תלויים בקופה הציבורית והוא נגיש לכל מי שידו משגת. צפוי שהפערים המעמדיים בחברה הישראלית ילכו ויגדלו, אנשים יאבדו תקווה - תקווה שהחינוך יהיה בשבילם מנוף יעיל לשינוי חברתי. במשק תחרותי, למי שיש יותר הזדמנויות הוא המנצח.

ברור שאין להשאיר נושא לשליטת כוחות השוק החופשי. במצב זה, החלשים בחברה ישלמו את מחיר חוסר ההזדמנויות השווה להתקדמות בחברה.

 

אינני מוטרדת מנושא היוקרה, הנובעת ממיון קפדני של המתקבלים לבתי הספר הפרטיים. אני מאמינה כי דווקא מה שנראה כחולשה של בית הספר הציבורי הוא מקור חוזקו ועוצמתו. הרבגוניות של הרכב התלמידים בחינוך הציבורי מבטיחה ריכוז ומגוון אינסופי של כישרונות ויכולות, יכולות לימודיות וגם אחרות: אומנותיות, ספורטיביות, חברתיות וכדומה. מפגש עם הקשת הרבגונית של יכולות אנושיות, הוא לטעמי חוויה בונה ומשמעותית, המכינה את האדם לחיים בחברה העתידית יותר מכל התנסות לימודית בחברה סלקטיבית וסטרילית.

 

השאלה המתבקשת היא – מה ניתן לעשות במצב כזה? לדעתי, קודם כל להחליט, שהלומדים במוסדות פרטיים יממנו את מלוא ההוצאה לחינוך. רוצה שילדך ילמד בבית ספר פרטי? שלם את מלוא העלות (כפי שנהוג בעולם המערבי).

כיום המצב הוא, שמשרד החינוך מעביר את ההקצאה לתלמיד באופן שוויוני לכל מוסדות החינוך: הציבוריים והפרטיים כאחד. הכספים שיחסכו מבתי הספר הפרטיים, יועברו לבתי הספר הציבוריים. אלה יאפשרו להם להפעיל מסגרת לימודים מגוונת, שתתן מענה הולם ונכון יותר לקידום כלל תלמידי ישראל.

 

בנוסף, חובה עלינו לעמוד על המשמר בכל מה שנוגע להקצאה, המיועדת לחינוך הציבורי. טיפוח המצוינות – קודם כל בכלל בתי הספר בישראל, תגבור לימודי – לכולם, פיתוח תשתיות פיזיות למורים ולתלמידים – בכל בתי הספר ברחבי הארץ. מי שילדיו ימשיכו ללמוד בבית הספר הציבורי צריך להיות רגוע, שילדו מקבל את ההזדמנות המתאימה להצליח ע"י המדינה, כי זו חובתה הראשונית לכל אחד מאזרחיה.     

 שלכם,

רות קופינסקי

רוצים לקבל התראה לתיבת הדואר שלכם כשעולה כאן תוכן חדש?