שלשום הסתיימה סוף-סוף תכנית ניסיונית ראשונה של אופק 100. לא, אין מדובר בתכנית החלל של ישראל, וגם לא בתכנית ניסוי של התעשייה האווירית, אלא באופק, שהוא כפשוטו אופק של 100 ימים. בעקבותיו, עם ישראל יכול לנשום לרווחה: שפרה הצליחה לשרוד מאה ימים בבית "האח הגדול", ועכשיו היא, יחד עם בובליל וליאון, הם גיבורי האומה. הנה הם כבר במרכז עמודי החדשות ובוודאי מובטחים להם קמפיינים לבגדים, לבנקים ולמפעלי הגרלות. התשלום על כל קמפיין כזה ישווה בערך לשכרו של מורה בשלוש שנות עבודה.

 

זהו אופק 100, אבל בהחלט לא אופק רעיוני. על התכנית הטלוויזיונית אין צורך להתווכח. היא עניינית, ממוקדת, ברורה ומקובלת על הכל. תראו כמה עוסקים בה, כמה כותבים ומדברים עליה, כמה מנתחים אותה. לא צריכים מודעות בעיתונות, כדי לשכנע, ולא הסברים באתרי אינטרנט, ואפילו הפאנלים מיותרים בהקשר הזה.

 

"אופק חדש" הוא כבר משהו אחר. אין בו מיליון שקל פרסים, לא מקבלים עבורו ג'יפים במתנה, אין הבטחה לסטייליסט צמוד, אין זוהר וברק של מצלמות ופלאשים של פפראצי, וגם לא חוזה שמן בבנק. זאת כבר סתם תכנית, שיש בה טבלאות שכר מסובכות, תכנית שעוסקת בתפיסות חינוכיות, שרואה במנהל בית ספר מנהיג, למי יש כוח לכל הסיסמאות הללו.

זה היה יכול להישמע מצחיק, אבל זה נורא. זאת נשמעת סאטירה, אבל זו מציאות. הרבה הרבה הרבה יותר חשוב, להרבה הרבה יותר אנשים, אופק מאה הימים של "האח הגדול" מן האופק הפדגוגי, שיצא לדרך בהסכמה ובהשראה של משרד החינוך ושל הסתדרות המורים. מבחינת העניין והרייטינג, אין בכלל מה להשוות. הסיסמה השובה את לב העם מורכבת משתי מילים – לחם ושעשועים. יותר פסטיבלים, יותר הצגות, יותר תצוגות פאר והפקות בידור יומית. מה ומי צריך יותר מזה?

 

אני משוכנע שאתם לא מנותקים, ויודעים מה באמת קורה סביבנו. הרי בכל נושא, בכל תוצאה, בכל עניין, יש לנו כבר אשמים שסומנו מראש: המורים. ברגע שהציבור מתפנה לזמן קצר מתלאות הפריימריס במפלגות, משאלות הרות גורל על מיקומה של דוגמנית ברשימה אחת, או של כדורסלן ברשימה אחרת, וברגע ששוב מתפרסמות תוצאות של מבחן או סקר הישגים השוואתי, באותו רגע המורים שוב על הכוונת. יש קשר, אין קשר, זה לא מה שחשוב. המורים הם אלה שחוטפים את כל הזעם והתסכול על מצב החברה הישראלית, וזה לא מגיע להם.

 

הצרות מתחילות במקום שבו מדברים על מערכת החינוך, כאילו היא הדבר היקר והחשוב ביותר, ובפועל מתייחסים אליה כאל החצר האחורית והמוזנחת של ישראל. נוצרת הרגשה, והיא מחלחלת ומגיעה אל כל שכבות הציבור, כאילו החינוך הוא עניין מובן מאליו. כמו מזג האוויר. יש לו אינרציה משלו. הוא קיים והוא מתנהל. מכיוון שכך, מרשה לעצמו כל פקיד במשרד האוצר לקצץ שעות לימוד, לסגור כיתות, לפרק מגמות ותכניות ולהעניק למורים שכר מינימום. זה לא עובד כך, וזה לא יכול להמשיך כך, ובדיוק בשביל זה נולדה תכנית "אופק חדש". לא כפתרון מוחלט, אבל לפחות כהתחלה טובה של משהו טוב.

 

לפני כחודש הוצג בפני וועדת החינוך של הכנסת מחקר מקיף – ממנו עולה כי בתוך ארבע שנים אנו צפויים למחסור של למעלה מעשרת אלפים (!) מורים במערכת. כבר ב-2010, בעוד שנתיים, יחסרו כחמשת אלפים מורים. אין זה עוד סוד, שיש ביקוש נמוך ללימודי הוראה ושקשה למשוך מועמדים בעלי נתונים גבוהים ללימודים אלו. ירידה זו נובעת בעיקר משכר נמוך, מהיעדר אפשרויות קידום מפתות ומתדמית ציבורית שלילית. אלה לא רק מורים באנגלית, במתמטיקה ובמדעים, שחסרים לנו. אלה גם מורים באזרחות, בתנ"ך ובספרות. תכנית "אופק חדש" מנסה להתמודד, בין היתר, גם עם הבעיה הזאת.

 

תכנית הרפורמה שלנו, "אופק חדש", היא תכנית עם חזון. היא תכנית שבסיסה איתן ויציב, והיא חלק מתכנית חינוכית הרבה יותר גדולה ומשמעותית. היא, למעשה, צעד אחד בדרך ארוכה. היא נדבך ראשון בתבנית של התחדשות, שאנו מקווים לצקת בה עוד ועוד תכנים והבנות ומיזמים, שיחזירו למורים ולמערכת החינוך את הכבוד ואת המעמד – לו הם ראויים. אופק, על-פי הגדרתו, הוא הקו שבו שמים וארץ לכאורה נפגשים ונראים כאילו נוגעים זה בזה. ככל שנתרומם, כך יגדל טווח הראיה ועימו גם האופק שנראה. מטבע הדברים, אנחנו, כארגון מרכזי וגדול, שואפים תמיד לראות יותר רחוק, יותר גבוה, יותר ברור ויותר חד.

 

לאופק חדש כבר יש ציון עובר; הוא נפתח לציבור, נחשף לתלמידים, עושה טוב למורים ועכשיו הוא רק מתקדם ומשתכלל, מתפתח וצובר תאוצה. במהלך שנה"ל הנוכחית, שהיא השנה השנייה להפעלת התכנית המהפכנית, יש להניח שאפשר יהיה כבר לסכם את תקופת ה"התמחות" וההתגבשות – עם ציון לשבח. נתוני הפתיחה של התכנית מעודדים מאד. היא מעניקה גמישות חינוכית למערכת ומרחב יצירתי לכל אחד ממרכיביה. הרפורמה הזאת מעניקה למערכת אלפי שעות לימוד נוספות, אבל היא גם מוסיפה איכויות, משביחה הישגים, מקדמת תלמידים חלשים ומסייעת למאמצי הגישור על פני פערים בחברה. ומותר גם את זה לומר: "אופק חדש" משדרג באופן משמעותי את שכר המורים ואת תנאי עבודתם, ובכך גם מקדם את מעמדם המקצועי ופותח חלון הזדמנויות להזרמת כוחות הוראה חדשים למערכת, כוחות שכאמור חסרים לנו כבר היום, ונרגיש מאד בחסרונם בתוך שנים ספורות, כפי שמעלים הנתונים של מחקר הכנסת, אותם הבאתי קודם.

סימני שאלה הם חלק בלתי נפרד מכל תכנית בלתי נודעת ומכל רעיון חדש. מותר ורצוי להציג אותם, אבל אסור לעשות את זה תוך סילוף עובדות ונתונים הבסיסיים: למעלה מ – 800 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים הצטרפו מרצון לתכנית. אי אפשר שלא להבחין בתכנית הלימודים שלהם בתוספת האדירה של שעות לימוד פרטניות. כיתות הוקטנו, קבוצות לימוד התפצלו ומשכורתם של עובדי ההוראה הועלתה ולעתים אף הוכפלה. התכנית שינתה מצב נתון מן הקצה אל הקצה. לצד הספקות וההסתיגויות כבר נרשמו הישגים. הם מוחשיים, הם נראים לעין והם בעיקר מרחיבים את הלב.

 

"אופק חדש" היא לא פסגת השאיפות וההישגים, אבל זאת רפורמה בעלת חשיבות גבוהה, המהווה קפיצת מדרגה משמעותית בסולם. ההסכם משנה סדרי עדיפויות ומקרב את מערכת החינוך הישראלית עוד צעד חשוב בדרך ארוכה – אל עבר מדינות מפותחות עם ממוצע הישגים גבוה.

 

שלכם,

יוסי וסרמן.

רוצים לקבל התראה לתיבת הדואר שלכם כשעולה כאן תוכן חדש?